פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון, בו נקבע כי אין בהבדלים בפרטים בין המוצר הנטען כמפר לבין המדגם כדי לשלול הפרה. בבחינת ההפרה יש לבדוק את ההתרשמות הכוללת. ביישומו של מבחן העין, אין להידרש לפרטי פרטים של המוצרים ואין לבצע בדיקה “בזכוכית מגדלת” למציאת ההבדלים.
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין נדחתה (דנ”א 4830/03). נקבע כי פסק הדין של בית המשפט העליון “חידש הלכה” אולם כזו שאין בה קושי כלשהו.